רש"י: בכל המקום אשר אזכיר את שמי - אשר אתן לך רשות להזכיר שם המפורש שלי, שם אבוא אליך וברכתיך אשרה שכינתי עליך מכאן אתה למד שלא ניתן רשות להזכיר שם המפורש אלא במקום שהשכינה באה שם, וזהו בית הבחירה. שם נתן רשות לכהנים להזכיר שם המפורש בנשיאת כפים לברך את העם: לכאורה 'תזכיר' הוה ליה למימר. ויש לומר על פי א"ת ב"ש, ש'אזכיר' היינו 'תזכיר'.
אך בעומק הדבר יש לומר, שהזכרת שם המפורש, בחינת 'שכינה מדברת מתוך גרונו' הייתה: יומא ו: והכהנים והעם העומדים בעזרה כשהיו שומעים שם המפורש שהוא יוצא מפי כהן גדול היו כורעים ומשתחוים ונופלים על פניהם ואומרים ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד: מחזור ליום הכפורים - סדר עבודה: והכהנים והעם העומדים בעזרה. כשהיו שומעים את השם הנכבד והנורא מפרש יוצא מפי כהן גדול בקדשה ובטהרה. היו כורעים ומשתחוים ומודים ונופלים על פניהם. ואומרים ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד: לא היה זה אמירה פשוטה בעלמא אלא השם יצא כאילו מאליו מפיו.
תוספתא סוטה ח: נשא ארון את נושאיו והעבירן בירדן. סוטה לה, א: ועל דבר זה נענש עוזא, שנאמר: ויבאו עד גורן כידון וישלח עוזא את ידו לאחוז את הארון, אמר לו הקב"ה: עוזא, נושאיו נשא, עצמו לא כל שכן! ע"כ. תופעה זו של 'נשא ארון את נושאיו' נכון הייתה אף לגבי שם המפורש: בבא בתרא יד, ב: מאי דכתיב: אשר נקרא שם שם ה' צב-אות יושב הכרובים עליו? מלמד, שלוחות ושברי לוחות מונחים בארון. ואידך? ההוא מבעי ליה לכדרבי יוחנן, דא"ר יוחנן א"ר שמעון בן יוחאי: מלמד, שהשם וכל כינויו מונחין בארון. ואידך נמי מיבעי ליה להכי! אין הכי נמי. ועיין עוד בסוטה. כשם ש'נשא ארון את נושאיו', כן יצא שם המפורש מעצמו.
מציאות זו קיימת ושייכת, אף בסתם אינשי דעלמא ובכל מיני דברים: ברכות נז, ב: אמר רבי יוחנן: השכים ונפל פסוק לתוך פיו - הרי זה נבואה קטנה. רש"י: השכים - העומד ממטתו ונפל לו פסוק בפיו. ע"כ. לפעמים מתפרצת ויוצאת זעקה וכיוצא בה מתוך פיו של אדם, בלי שיתכוון לכך. מקור אמירה כזאת היא ממעמקי הלב ומשורש הנשמה והיא משקפת את האמת שבאדם: 'ומה' מענה לשון'.
על פי מסורת חז"ל, המיתה האידיאלית היא הנקראת 'מיתת נשיקה': ברכות ח, א: על זאת יתפלל כל חסיד אליך לעת מצא וכו', רב נחמן בר יצחק אמר: לעת מצא - זו מיתה, שנאמר למות תוצאות. תניא נמי הכי: תשע מאות ושלשה מיני מיתה נבראו בעולם, שנאמר: למות תוצאות - תוצאות בגימטריא הכי הוו. קשה שבכלן - אסכרא, ניחא שבכלן - נשיקה; אסכרא - דמיא כחיזרא בגבבא דעמרא דלאחורי נשרא, ואיכא דאמרי: כפיטורי בפי ושט. נשיקה דמיא כמשחל בניתא מחלבא. רש"י: יתפלל לעת מצא - יתפלל שיהו מצויין לו כשיצטרך. לעת מצא זו מיתה - שימות במיתה יפה ונחה. אסכרא - אישטר"אנגולמנט +דלקת גרון,+ בלעז, שבתוך הגוף. כחיזרא בגבבא דעמרא דלאחורי נשרא - כענפי הסירים הנסבכים בגזת הצמר כשאדם נותק בחזקה ומשליך לאחור, שאי אפשר שלא ינתק הצמר עמה. כפיטורי בפי ושט - ים אוקיינוס יש בו מקומות שאינו מקבל ברזל, ומחברין לוחי הספינה על ידי חבלים ועקלים שתוחבין בנקביו, ותוקעין אותו בדוחק לפי שהם גסין כמדת הנקב. פיטורי - חבלים, דמתרגמינן ופטורי ציצים - אטונין. בפי ושט - הוא הנקב, שהוא עגול כפי ושט. כמשחל בניתא מחלבא - כמושך נימת שער מתוך החלב.
מועד קטן כח, א: ואמר רבי אלעזר: אף מרים בנשיקה מתה, אתיא שם שם ממשה. ומפני מה לא נאמר בה על פי ה' - מפני שגנאי הדבר לאומרו וכו'. תנו רבנן: מת פתאום - זו היא מיתה חטופה וכו'. רב הונא נח נפשיה פתאום, הוו קא דייגי רבנן. תנא להו זוגא דמהדייב: לא שנו אלא שלא הגיע לגבורות, אבל הגיע לגבורות - זו היא מיתת נשיקה. רש"י: מת פתאום - שלא חלה. בבא בתרא יז, א: תנו רבנן: ששה לא שלט בהן מלאך המות, ואלו הן: אברהם, יצחק ויעקב, משה, אהרן ומרים. אברהם, יצחק ויעקב, דכתיב בהו: בכל, מכל כל; משה, אהרן ומרים, דכתיב בהו: על פי ה' וכו'. רש"י: שלא שלט בהן מלאך המות - אלא מתו בנשיקה על פי שכינה. בכל מכל כל - לא חסרו שום כבוד ומצינו כבוד זה במשה ואהרן שנאמר בהן על פי ה' ואם אלו מתו ע"י מלאך [המות] נמצא שחסרו כבוד כו'. ע"כ.
ספרי דברים פיסקא שנז: על פי ה', כשהמקום נוטל נשמתם של צדיקים נוטלה מהם בנחת רוח משלו משל למה הדבר דומה לאחד נאמן שהיה בעיר והיו הכל מפקידים אצלו פקדון וכשבא אחד מהם לתבוע את שלו היה מוציא ונותן לו לפי שידע היכן הוא וכשבא לשלח ביד בנו ביד עבדו ביד שלוחו הופך תחתונים על העליונים לפי שאינו יודע היכן הוא כך כשהמקום נוטל נשמתם של צדיקים נוטלה בנחת וכשהוא נוטל נשמתם של רשעים מוסרה למלאכים רעים למלאכים אכזריים כדי שישמטו את נשמתם וכן הוא אומר ומלאך אכזרי ישולח בו ואומר תמות בנוער נפשם.
מדרש תנאים לדברים: על פי ה' בנשיקה מלמד שמיתת משה מפי הקדש אין לי אלא מיתת משה ומנ' אף מיתת אהרן אמ' כאשר מת אהרן אח' בהר ההר הרי אנו למידין ממיתת משה למיתת אהרן ואין הדבר כן אלא ממיתת אהרן למיתת משה מה מיתת אהרן מפי קדש אף מיתת משה מפי קודש אין לי אלא מיתת משה ואהרן ומנ' אף מיתת מרים אמ' גם אף מיתת מרים ומנ' אף מיתת יהושע אמ' כאשר הייתי עם משה אהיה עמך אין לי אלא מיתת יהושע ומנ' אף מיתת הצדיקים אמ' והלך לפניך צדקך כבוד ה' יאספך:
שיר השירים רבה (וילנא) פרשה א: ר' אבהו ואמרי לה ר' יהודה ורבי נחמיה, רבי נחמיה אמר שנים חברים שהיו עסוקים בדבר הלכה זה אומר בית אב של הלכה וזה אומר בית אב של הלכה אמר הקב"ה שוקיותהון על ידי, ר"י אמר אפי' הבל היוצא מפיו כמ"ד ואיוב הבל יפצה פיהו אמר הקב"ה משוקיותהון עלי, ורבנין אמרין עתידין נפשיהון של אלו לינטל בנשיקה א"ר עזריה מצאנו שנפשו של אהרן לא נטלה אלא בנשיק' הה"ד ויעל אהרן הכהן אל הר ההר על פי ה' וימת שם, ונפשו של משה מנין שנא' וימת שם משה עבד ה' על פי ה' מרים מנין דכתיב ותמת שם מרים מה שם שנא' להלן על פי ה' אף כאן כן אלא שגנאי לפרשו ושאר כל הצדיקים מנין שנאמר ישקני מנשיקות פיהו אם עסקת בדברי תורה ששפתיך מנושקות סוף שהכל מנשקין לך על פיך. ע"כ. ועיין ילקוט.
ילקוט שמעוני תורה רמז תשפז: אחר כך ירד הקב"ה ונטל נשמתו בנשיקה שנאמר על פי ה', והיו משה ואלעזר מנשקין את אהרן, משה על לחיו אחד ואלעזר על לחיו אחד, ויש אומרים משה מפשיטו מן קרסוליו ועלה ענן הכבוד וכסה אותו, א"ל משה מה אתה רואה, א"ל איני רואה כלום אלא שענן הכבוד מלביש את אברי שאתה מפשיט, והפשיטו עד ירכו ועלה ענן הכבוד וכסה אותו, והפשיטו עד צוארו, א"ל אהרן אחי מה אתה רואה מה היא המיתה, אמר ליה עד עכשיו ולא כלום אלא שעלה ענן כבוד וכסה אותי עד צוארי, כיון שהפשיט את כלו כסה הענן את כלו, והיה משה קורא אהרן אחי מה היא מיתתן של צדיקים היכן אתה, א"ל איני כדאי לומר לך אלא הלואי מקודם זמן באתי לכאן, כשראה משה היאך מת אהרן נתאוה משה למיתתו, וכשא"ל הקב"ה כאשר נאסף אהרן אחיך אמר יפקוד ה' א-להי הרוחות וכו', וכשם שלא שלט מלאך המות באהרן אלא בנשיקה כך אתה לא ישלוט בך מלאך המות ותפטר בנשיקה שנאמר על פי ה', מיד נתישבה דעתו של משה, אשריהם הצדיקים שהקב"ה בעצמו מאספם שנאמר וכבוד ה' יאספך כו'. פתרון תורה פרשת זאת חוקת התורה: באותה שעה נשקו משה על לחיו אחד ואלעזר על לחיו אחר והק' על פיו ויצאת נשמתו בנשיקה, שנ' על פי ה' וג'. ע"כ.
רש"י פרשת חקת: את בגדיו - את בגדי כהונה גדולה הלבישהו והפשיטם מעליו לתתם על בנו בפניו. אמר לו הכנס למערה, ונכנס. ראה מטה מוצעת ונר דלוק. אמר לו עלה למטה, ועלה. פשוט ידיך, ופשט. קמוץ פיך, וקמץ. עצום עיניך, ועצם. מיד חמד משה לאותה מיתה, וזהו שנאמר לו כאשר מת אהרן אחיך, מיתה שנתאוית לה: פרשת האזינו: כאשר מת אהרן אחיך - באותה מיתה שראית וחמדת אותה, שהפשיט משה את אהרן בגד ראשון והלבישו לאלעזר וכן שני וכן שלישי וראה בנו בכבודו. אמר לו משה אהרן אחי עלה למטה, ועלה. פשוט ידיך, ופשט. פשוט רגליך, ופשט. עצום עיניך, ועצם. קמוץ פיך, וקמץ והלך לו. אמר משה אשרי מי שמת במיתה זו:
לפי דרכינו נראה, על פי כל התיאורים הללו דהיינו 'מיתת נשיקה' כאשר הנשמה יוצאת כאילו מאליה, ללא כל מאמץ מצד המת הנפטר. על פי רוב, מוכרח אף האדם המת ליטול חלק אקטיבי במיתת עצמו ואין הנשמה יוצאת בפשטות. אולי אף צריך להיאבק על חייו, עד שמלאך המוות מכריעו. המוות 'על פי ה' משמעה, שהאדם נשאר פאסיבי בשעת גוויעתו והנשמה הולכת ונדבקת במקורה העליון ופורחת ונפטרת מהעולם הזה השפל, בלא שום התערבות פיסית או נפשית. כאן מגיע הצדיק למיצויו המקסימאלי כאשר מתאחד ממש עם יוצרו והגוף בטל מאליו, ממילא ומעצמו.
לכאורה מי שנהרג בידי אדם, משולל לגמרי ממיתת נשיקה. ברם באמת אינו כן: תלמוד ירושלמי מסכת ברכות פרק ט: רבי עקיבה הווה קיים מיתדין קומי טונוס טרופוס הרשע רחתת ענתה דקרית שמע שרי קרי קרית שמע וגחך אמר ליה סבא אי חרש את אי מבעט בייסורין את אמר ליה תיפח רוחיה דההוא גברא לא חרש אנא ולא מבעט בייסורין אנא אלא כל יומי קריתי פסוק זה והייתי מצטער ואומר אימתי יבואו שלשתן לידי ואהבת את ה' א-להיך בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאודך רחמתיה בכל לבי ורחמתיה בכל ממוני ובכל נפשי לא הוה בדיקה לי וכדון דמטת בכל נפשי והגיעה זמן קרית שמע ולא אפלגא דעתי לפום כן אנא קרי וגחך לא הספיק לומר עד שפרחה נשמתו. ע"כ. בסיומא ד'לא הספיק לומר' יש לעיין במקבילות קרובות.
ברכות סא, ב: בשעה שהוציאו את רבי עקיבא להריגה זמן קריאת שמע היה, והיו סורקים את בשרו במסרקות של ברזל, והיה מקבל עליו עול מלכות שמים. אמרו לו תלמידיו: רבינו, עד כאן? אמר להם: כל ימי הייתי מצטער על פסוק זה בכל נפשך - אפילו נוטל את נשמתך, אמרתי: מתי יבא לידי ואקיימנו, ועכשיו שבא לידי לא אקיימנו? היה מאריך באחד עד שיצתה נשמתו באחד. יצתה בת קול ואמרה: אשריך רבי עקיבא שיצאה נשמתך באחד. אמרו מלאכי השרת לפני הקדוש ברוך הוא: זו תורה וזו שכרה? ממתים ידך ה' ממתים וגו'! - אמר להם: חלקם בחיים. יצתה בת קול ואמרה: אשריך רבי עקיבא שאתה מזומן לחיי העולם הבא. ע"כ. ועיין לעיל י"ג ב', בבא מציעא פ"ו א' וסוף כלים.
'היה מאריך באחד עד שיצתה נשמתו באחד'. 'אשריך רבי עקיבא שיצאה נשמתך באחד'. 'אחד' ארוך זה, מכוון לאחדות האהבה והדביקות בה', עד כלות הנפש. 'בכל נפשך - אפילו נוטל את נשמתך'. 'הן יקטלני - לו איחל'. מדובר במיתת נשיקה נוראה, שאין למעלה הימנה.
לאור כן, נוכל להבין מה שכתב בספר תשב"ץ קטן סימן תטו: מהר"ם ז"ל אומר כשהאדם גומר בדעתו לקדש השם וימסור נפשו על קידוש השם כל מה שעושין לו הן סקילה הן שריפה הן קבורת חיים הן תליה אינו כואב לו כלום. והביא ראיה מן המסורת הכוני ב' במסורת הכוני פצעוני. הכוני בל חליתי. כלומר כשהם הכוני ופצעוני בל חליתי כלומר לא היה כואב לי. ומביא ראיה מספר היכלות שרבי חנניא בן תרדיון היה במקום קיסר ששה חדשים והרג שיתא אלפי דוכסים והגמונים ולסוף ששה חדשים נלקח למעלה ושרפו אחד כדמותו במקומו. ותדע שכן הוא שאין לך אדם בעולם שאם היה נוגע באצבע קטנה באש היה צועק אפילו אם היה בדעתו לעכב עצמו לא היה יכול ורבים מוסרים עצמם לשרפה ולהריגה על קדוש השם יתברך ואינם צועקים לא אוי ולא אבוי וגם אומרים העולם כיון שמזכיר שם המיוחד תחלה מובטח הוא שיעמוד בנסיון ולא יכאב לו:
